'יושאי נ' לביטוח בע"מ

החלטה

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן :"חוק הפלת"ד").

החלטה זו עוסקת בשאלה: האם הוכח על ידי התובע כי האירוע שבו הוא נפגע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד?

טענות הצדדים

לטענת התובע, ביום 21/1/2010 הוא נפגע בתאונה כאשר נפל ממשאית שהיתה נהוגה על ידו, שעה שביקש לחזק כבל קשירה של סחורה שהיתה עמוסה על המשאית, אשר התרופף, הוא נפל ארצה ונחבל.

לטענת התובע, האירוע מהווה תאונת דרכים לפי חלופות השימוש המוגדרות בחוק: תיקון דרך ו/או ירידה מרכב ו/או נסיעה ברכב.

מנגד נטען על ידי הנתבעת כי התובע לא הוכיח מעבר למאזן ההסתברויות, כי נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד; שכן, בעת התאונה הנטענת לא נעשה כל שימוש מוכר במשאית, ולכל היותר נעשה במשאית שימוש מסוג "פריקה וטעינה", אשר מוחרג מ-"שימוש ברכב" כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

דיון ומסקנות

הסוגייה העובדתית

מחומר הראיות שהוגש בתיק ומסיכומי הצדדים, עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעיקר עובדות הבסיס שביסוד אירוע התאונה נשוא דיוננו.

גרסתו המלאה והמפורטת של התובע למה שאירע באותו אירוע הובאה בסיכום טענותיו בכתב וכדלקמן (סעיפים 8-29 לסיכומי התובע):

בזמנים הרלוונטיים לתאונה עבד התובע כנהג משאית עצמאי, המוביל סחורות עבור מפעל "הברזלן" (להלן: "המפעל"); ביום התאונה הזמין המפעל את התובע להוביל סחורה מן המפעל אל אחד מלקוחותיו; בנו של התובע, דוד יושאי, עבד יחד עמו וכך גם ביום התאונה.

הטענת המשאית נעשתה על ידי צוות עובדי המפעל; הסחורה שהועמסה באותו יום היתה סלילי ברזל, כאשר כל סליל שוקל מאות רבות של ק"ג, לפיכך, ההטענה בוצעה על ידי עובדי המפעל באמצעות ציוד מתאים, ולא על ידי התובע ובנו.

לאחר שהסתיים שלב הטעינה בדקו התובע ובנו שהסחורה קשורה כשורה באמצעות כבלי אבטחה; לאחר מכן עלו התובע ובנו על המשאית ונסעו משטח הטעינה אל עבר היציאה מן המתחם, שם נמצאים המשקל ומשרדי החברה; באזור זה התפצלו השניים במטרה לחסוך זמן; הבן דוד פנה למשרדי המפעל לשם טיפול בתעודות משלוח ואילו התובע המשיך בנסיעה לעבר המשקל.

לאחר שהמשאית נשקלה נסע התובע אל מחוץ לשער המפעל לעבר שער הולכי הרגל, שם היה אמור להמתין לבנו, דוד; אולם עוד בטרם הגיע ליעדו, הבחין התובע דרך המראה הצדדית, שאחד מכבלי אבטחת הסחורה התרופף; מאחר שהמשך הנסיעה במצב זה היה מסוכן, עצר התובע מיד את המשאית במטרה לתקן את הכבל הרופף; המשאית נעצרה במרחק קצר מחוץ לשערי המפעל; מאחר שהעצירה היתה אמורה להיות קצרה, יצא התובע מהמשאית כשהמנוע פועל ודלת תא המטען פתוחה; התובע ניסה לחזק את כבלי האבטחה כשהוא עומד למטה מבלי לטפס על המשאית, אך לא הצליח, ולכן הוא עלה על המשאית מאחור וחיזק את הכבל מלמעלה; לאחר שסיים את פעולות התיקון ביקש התובע לרדת מהמשאית מטה; לשם ירידה מהמשאית מותקן סולם מדרגות המחייב את היורד להסתובב ב- 180 מעלות, לצעוד לאחור ולאחוז בסולם בידיו ולרדת; התובע הסתובב אך בעת שצעד לאחור הוא החליק מהמשאית ונפל ארצה; התובע נפל ארצה מחלקה האחורי של המשאית ושם נשאר כשהוא נאנק מכאבים, נטול יכולת לסייע לעצמו או להזעיק עזרה.

בנו של התובע שסיים את ענייניו במשרדי החברה יצא אל הכביש מחוץ למפעל שם היה אמור התובע להמתין לו, והוא מצא את התובע מוטל על הארץ מאחורי המשאית; דוד הזעיק עזרה והרחיק את אביו מהמשאית מחשש שזו תידרדר עליו.

בסיכום טענותיה, הנתבעת אינה חולקת על עובדות הבסיס של התאונה, כנטען על ידי התובע; הנתבעת אך חולקת על חלק מהפרטים אשר נכללו בגירסת התובע ואשר לטענתה הם נכללו בדיעבד ובאופן מכוון על ידי התובע, על מנת להכניס את התאונה במסגרת המונח תאונת דרכים, כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

לגרסת הנתבעת, בשטח ההטענה של הסחורה בוצעה אך קשירה ראשונית של הסחורה, שאינה מספיקה לצורך יציאה לדרך; התובע תכנן מראש שבזמן ההמתנה לבנו לאחר שקילת המשאית, ניתן יהיה לבצע את השלמות הקשירה הנדרשות לצורך תחילת הנסיעה; התובע נהג במשאית מטרים ספורים מאזור השקילה לכיוון שער המפעל, שם התכוון בכל מקרה לעצור ולהמתין לבנו; בניגוד לטענתו, התובע לא הבחין בכבל הרופף במהלך נסיעתו, אלא שהכבל היה רופף עוד בתוך שטח המפעל משום שטרם הושלם ביצוע הקשירה הסופית; התובע לא נפגע במהלך ירידה מהרכב אלא נפגע לאחר שנפל על ארגז המשאית כלפי מטה כתוצאה מהחלקה בשל מי גשמים שהיו על ארגז המשאית וללא כל קשר לפעולת ירידה כלשהי שלא אירעה.

לאחר לימוד של מכלול חומר הראיות שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע השכיל להוכיח את פרטי האירוע השנויים במחלוקת עם הנתבעת, מעבר למאזן ההסתברויות.

אשר לקשירת הסחורה במעמד ההעמסה במפעל: בענין זה העיד התובע באופן מפורט בסעיף 8 לתצהירו, וכן בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון. עדותו של התובע נתמכה בעדות בנו, דוד, אשר העיד בעמ' 9-10 לפרוטוקול הדיון, שם הוא מציין: